| [ | Tags | | | ירושלים | ] |
| [ | music |
| | כל העולם כולו | ] |
לכל מאן דבעי הנדון: אירועי יום ירושלים 16.5.2007 כ"ח באייר, תשס"ז מאת: ז'ניה ויינשטיין
ביום ראשון, 13.5.2007, יצאתי ממעלות לחיפה ומשם המשכתי בהליכה במסע הזדהות למען החיילים החטופים בציון 10 חודשים לחטיפתם של אהוד גולדוסר ואלדד רגב משטחיה של מדינת ישראל. לאחר יומיים הגעתי לירושלים, הצטרפתי למחאת סטודנטים בגן העצמאות, והעברתי לילה בלינה ליד מעונו של רה"מ.
בצהרי יום 16.5.2007, פניתי לכיוון העיר העתיקה, לבוש במכנס דגמ"ח ירוק זית בהם עשיתי את כל דרכי לירושלים, חולצה לבנה עם כתובית "קחו אחריות" מלפנים ו"עד כאן" מאחור, כובע "טמבל" וכפכפים. הייתי מצויד בדגל חצי אדום חצי לבן של חטיבת הצנחנים עם כתובית "קחו אחריות", "אולמרט, פרץ, חלוץ" עם קו נטוי על "חלוץ". כך הגעתי לכותל המערבי, הנחתי לראשונה בחיי את התפילין, מילאתי בקבוק מים והתקדמתי לעבר המדרגות העולות בחזרה אל הרובע היהודי.
במדרגות, מחוץ למתחם הכותל, התמהמהתי והתבקשתי להצטלם עם כמה מעוברי אורח, נעניתי בחיוב, ואחד מהם, גבר נשוי עם זוג ילדים, הציע לי חולצה מתנה. לאור הגשם המתחזק, שמחתי לקבל ממנו חולצה, הודיתי לו על כך, שמתי אותה בכיס המכנסיים באופן מקופל, ללא שראיתי או ידעתי האם יש עליה דפוס כלשהו.
מיד לאחר מכן, ראיתי כי מהצד הדרומי מתקדמת תהלוכה של קבוצת אנשים המאובטחים בלוחמי מג"ב אל הגן הארכיאולוגי. במהרה ירדתי אליהם, בכוונה לתת כבוד למשחררי ירושלים שהיו בינם. אומנם לפני שהספקתי לברך אותם, נכנסה הקבוצה אל הגן הארכיאולוגי והשער היה עומד להינעל, ניגשתי אל השומר ובקשתי את רשותו להיכנס, אך נעניתי בשלילה בנימוק, כי אינני שייך לקבוצה. באותה העת, ניצב לידינו גרשון סלומון, והכניס אותי למתחם ואנחנו המשכנו עם הקבוצה אוחזים אחד בשני שלא להחליק על המדרכה הרטובה מגשם.
לאחר סיור בין העתיקות, פנתה הקבוצה של נאמני הר הבית להיכנס להר הבית דרך גשר המוגרבים, המשכתי עם הקבוצה. לאור בקשת המשטרה נאספו דגלי ישראל יחד עם דגלי. לאחר שנבדקו תעודות הזהות והקבוצה החלה להיכנס פנימה, נמנעתי מלהיכנס בידי שוטר, אשר טען כי לא ניתן להיכנס למתחם בחולצה עם אמירות פוליטיות המודפסות עליה. הסברתי לאותו השוטר, כי ברשותי חולצה נוספת והצגתי אותה לפניו תוך ציון כי לא ידוע לי מה מודפס עליה, זאת ועוד חשוב לציין כי ציינתי זאת לפני שהתבצע עליי חיפוש.
החולצה השנייה: צבע כחול, מלפנים "עם ישראל חי" ומגן דויד, מאחור ציור של נער המרים את כיפת הסלע בעזרת עגורן, ומשפט "לפעמים, צריך להוריד את הכיפה". כשנשאלתי על דעתי על החולצה, עניתי "צריך הרבה ביצים, כדי להיכנס בה להר הבית". בשלב זה שמעתי את אחד השוטרים מציע כי אלבש את החולצה על צידה ההפוך ולכך הסכמתי, אך מיד עם זאת טען אחד השוטרים, כי למרות זאת אינני יכול להיכנס במכנס ירוק זית והתחיל לדחוף אותי לכיוון היציאה. ביקשתי ממנו להפסיק לדחוף ולהסביר מדוע נאסר עליי להיכנס במכנס פשוט, אך השוטר מוטי גבאי דחף בחזקה וגרם לי להחליק על הרצפה הרטובה, תוך שהוא מחליק או נופל בכוונת תחילה עליי מלמעלה.
בעקבות האירוע, לאחר הרגעת הרוחות, זומנה ניידת על מנת לקחת אותי לחקירה בתחנת מרחב דויד, אך הניידת התעכבה רבות. בזמן הזה הובטח לי ע"י מפקד תחנת הר הבית, שי שלום הללי מ.א. 91455-6, כי אוכל לשוב למקום יום למחרת, ויורשה לי סיור בהר הבית בלווי אישי, כמו כן הוחזרה לי החולצה הכחולה לאחר החיפוש, בהבטחה כי המתנה הזאת תישאר ברשותי גם בתום החקירה והחזיר לי אותה ואני שמתי אותה בכיס.
בהגעתי לתחנת מרחב דויד בסביבות שעה 1600, הוכנסתי אל חוקר מועין סעד, מ.א. 109694-0 שהתבצע בחדר חקירות הראשון מכיוון הכניסה של התחנה. המשפט הראשון שנאמר מפיו היה לשאלה "למה ניסית להיכנס משער מוסלמי?", כאשר עניתי כי לא נכנסתי משער מוסלמי ולא מכיר כאלה והודות לשוטרים לא נכנסתי מהשער של כולם, התעצבן החוקר וערך עליי חיפוש והוציא את החולצה מכיס מכנסיי והתחיל להציג אותה לראווה בפני השוטרים האחרים. לאחר מכן החזיר אותה ולשאלתי אם סיים איתה ענה בחיוב.
כעבור זמן מה, נכנס שוטר (יורם סולימן) לחדר ובלי להציג את עצמו דרש את החולצה. שאלתי אותו למטרת מה הוא רוצה את החולצה, אבל השוטר הגיב בתפיסת החולצה בכוח ודרישה חוזרת להביא את החולצה. שאלתי האם יחזיר לי אותה כפי שהבטיח מפקד תחנת הר הבית, שלום הללי, אך השוטר יורם סולימן בתגובה הפיל אותי מהכסא בחוזקה על הרצפה, בשלב הזה הצטרף אליו החוקר מועין סעד, יחד הם הרימו אותי אל הקיר, שמו אזיקים מאחורי גבי וזרקו אותי שוב על הרצפה. תוך כדי בעט בי החוקר מועין סעד בין הרגליים, ואני תפסתי לו את הרגל עם הרגליים שלי. השוטר יורם סולימן קרע את כיסי והוציא משם את החולצה. על דרישה לשחרר את הרגל, דרשתי את המספר האישי של מועין סעד, שם ומשפחה. בתגובה השוטר יורם דרך לי על הראש, המשכתי לצעוק "מספר אישי, שם ומשפחה", נכנסו עוד שני שוטרים, שמם רשום בפתק המצורף, אחד (ויטלי) דרך לי על החזה והשני לבוש קסדה ואפוד ומצויד באלה התחיל להרביץ עם אלה על גופי וכפות רגליי. השוטר יורם הוריד את רגלו מהראש שלי ודרך לי בבית האשכים. באותו רגע מועין סעד קרע את תג השוטר מכתפו זרק אותו אל הפנים שלי ואני שחררתי את החזקת הרגליים.
לאחר מכן, הושיבו אותי על הכיסא ומועין סעד המשיך בחקירה, דרש את התג אשר החזקתי באגרוף בחזרה. דרשתי שיכתוב לי את הפרטים של השוטרים על דף והוא נענה לכך (מצורף פתק בכתב יד שלו) תוך לעג ודיבור כי הכול מוקלט במצלמה. הוא טען שאני עצור ואני ביקשתי להתקשר להורים להודיע להם על כך, אך נעניתי בסירוב.
כאשר התחלתי לדמוע תוך צחוק מר "הכול בגלל המכנסיים" ענה מועין סעד, כי "אתה יודע שאסור", אמרתי שלא ושאלתי היכן כתוב הדבר, הוא אמר שזה לא חייב להיות כתוב, אמרתי "שאפילו דבר המובן מאליו שאסור להרוג כתוב", ענה: "זה אצלכם היהודים כתוב, אצלנו לא כתוב, אז מותר לי להרוג. אני ממרר, אתה לא יודע מה עשיתי לפני שבאתי למשטרה". נכנס שוטר יורם סוליימן ושאלתי אותו איך אוכל לקבל הקלטה, ענה כי אין הקלטה וצחק.
הציעו לי לחתום על הצהרת ערבות עצמית, אך סירבתי, אז התחילו לאיים עליי כי אבלה שם את כל הלילה וכל מה שעבר עליי עד אז זה עוד בקטנה בהשוואה למה שיעשו לי, אז דרשתי להתקשר להוריי, אך נאמר לי כי אני עצור ואסור לי שוב פעם. מחוסר ברירה הסכמתי לשטף פעולה, אך סירבתי לחתום על סיכום כוזב של חקירה. יורם סולימן הוריד את האזיקים, לקח לי טביעות אצבע ודחף אותי מחוץ לתחנה בקריאות שידביקו לי תקיפת שוטר.
מכיוון שאינני מכיר טוב את רחובות ירושלים, נאלצתי לשוטט זמן רב בחולצה ומכנסיים קרועים בקור שלאחר הגשם, עד שהצלחתי למצוא מרפאה פתוחה, בה נערכה בדיקה רפואית וצילום רנטגן לפי בקשתי, סיכום מצורף.
לכל האמור לעיל אבקש להסיר את רישום האשמה בתקיפת שוטר מהרישומים הפנימיים של המשטרה. כמו כן ראוי לבדוק את חוקיות פעולות השוטרים בהגבלת הכניסה להר הבית ובתחנת מרחב דויד, לפי המוסר, היושר וחוקיה של מדינת ישראל.
 
 
|
![[info]](http://l-stat.livejournal.com/img/userinfo.gif){kind=small}
vjen's journal
